בשנת 2006 נכנס לתוקף במדינת ישראל חוק חדשני שמאפשר הטלת הגבלות ופיקוח על מי שהורשע בעבירת מין גם לאחר שסיים לרצות את מלוא עונשו. מדינת ישראל לא הייתה הראשונה בעולם שחוקקה חוק שכזה וחוקים דומים ואף קשים יותר קיימים במדינות מערביות רבות כגון ארה"ב, בריטניה ומדינות אחרות. עם זאת, ובניגוד למדינות אחרות, החוק הישראלי מסתמך בצורה בלעדית כמעט על הערכת מסוכנות מינית שמבצע מעריך מסוכנות שהוסמך לכך.

היה ומסוכנותו המינית של מי שהורשע בעבירת מין מוערכת על ידי מעריך המסוכנות כגבוהה יותר מ"נמוכה" החוק חל עליו. במקרה כזה בית המשפט שהרשיע וגזר את דינו של המורשע יכול להטיל עליו במסגרת צו פיקוח הגבלות שונות בנוגע למקומות בהם יכול לשהות או לגור, אנשים עמם יכול להתרועע, עבודות בהן יכול לעבוד, שימוש במחשב וברשת האינטרנט, החזקת חומר פורנוגרפי, שימוש באלכוהול ובסמים ועוד, וזאת למשך פרק זמן של עד חמש שנים (כאשר מי שמסוכנותו גבוהה ניתן להאריך את ההגבלות גם מעבר לחמש שנים).

לצורך אכיפה של החוק הוקמה יחידת פיקוח מיוחדת במסגרת שירות בתי הסוהר ובית המשפט במסגרת הצו מקנה לה סמכויות שונות כדי לפקח על עמידה בתנאי הצו. מדובר בסמכויות לדרוש ולקבל מידע, להיכנס למקום מגורי המפוקח, לאשר מראש מקומות עבודה, לבצע חיפוש במגורים כולל חיפוש במחשב, לבצע בדיקות סמים ואלכוהול ועוד.

 החוק הינו חוק בעייתי מבחינת הפגיעה שלו בזכויות של מי שסיימו לרצות את עונשם המלא ו"שילמו את חובם לחברה" ובעייתי מאוד גם בהסתמכות הבלעדית שלו על הערכת מסוכנות מינית. את עמדתי לגבי החוק פירטתי בהרחבה במסגרת מאמר שכתבתי והתפרסם בספר טיפול בעברייני מין בישראל. אתגרים בזיהוי, באפיון ובמענה טיפולי (הוצאת כרמל, 2010).

מאז כניסתו של החוק לתוקף ייצגתי לקוחות רבים שהתבקש להטיל עליהם צו פיקוח, ואף חקרתי נגדית מעריכי מסוכנות על חוות דעתם בניסיון לקעקע את הקביעה כי מדובר באדם שנשקפת ממנו מסוכנות מינית. במסגרת הייצוג בהליכים אלה וכתיבתי בנושא צברתי ידע רב בנושא הערכת מסוכנות מינית ועבדתי בצמוד למומחים שונים אשר כתבו חוות דעת נגדיות בהליכים בהם ייצגתי.

באם הוגשה נגדך בקשה למתן צו פיקוח לפי חוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, אשמח לייעץ ולייצג אותך בהליך זה.